בגינה שלנו

כשכבר גדלנו, אני ושחר ונהיינו יותר עצמאיים, לאמא היה יותר זמן להתעסק בדברים שהיא אהבה: ספורט, גינון ולמידה.

על ספורט ולמידה יש הרבה מה לספר, אבל בימים האחרונים הזיכרונות שצפים בי קשורים בעיקר בגינה הגדולה שהייתי מבלה בה המון שעות כילדה, ובמיוחד כשהיה גשום רטוב וקר, זה הזמן שהגינה היתה יפה אפילו יותר מהרגיל.

היה לאמא מעין טקס ששמתי לב אליו במיוחד כשכבר עזבתי את הבית, היא אהבה לבדוק שכולנו בסדר ורק אחרי שראתה שלכל אחד יש את מה שהוא צריך, היא נעלה את נעלי הגינה שלה, עטתה כפפות גינה, חבשה כובע קש רחב שוליים עם פס ורדרד במרכזו, הניחה את הרדיו דיסק על אדן החלון ויצאה לעבודה בגינה.

לרוב התנגן יהורם גאון או מוסיקה קלאסית ונראה היה שהצמחים מחכים להאזין יחד איתה למוסיקה שעשתה לה טוב בלב. לימים למדנו שצמחים מושפעים ממוזיקה, הם נובטים יותר מהר, צומחים יותר מהר ומגיעים למשקל נכבד יותר.

את האהבה העצומה שהיתה בה, העניקה לכל צמח וצמח, והיתה לנו באמת גינה מיוחדת במינה, שלנצח תהיה זכורה לי כמקום של שמחה ספונטנית וטבעית.

כשימי הסגר של הקורונה החלו, מצאתי עצמי מפנטזת יותר ויותר על גינה דומה לשל אמא, גינה של פירות וירקות, של חיפושיות, זחלים, פרפרים בכל הצבעים. גינה עם תותים, צמח נענע שתלטן שמגיע לכל מקום, מרבד של תרד שאינו נגמר, עגבניות, מליסה רפואית שאמא אהבה תמיד להכין לי איתה תה בימים שהבטן כאבה.

בקיצור, מעין בית שמחוץ לבית.

וכך התחלתי, צעד אחר צעד בדרך למשהו חדש.

יש עוד המון עבודה בדרך ורק המחשבה על כך שיש עוד עבודה בדרך,

מעלה בי חיוך מבפנים.


* בתמונה אמי מחבקת את אחי.



אני משתדלת לתעד לעצמי את השינויים בגינה בהיילייטס.

הנה תיעוד 1 - גינה

והנה התיעוד ה2


לכל מי שמתחבר.ת לגינון, הנה סרטון מדהים על הקמת גינת ירק במרפסת קטנה בגרמניה

ואם התלהבת מהסרטון, תמשיכו לשאר הסרטונים שלה, היא מרתקת.