הרשות להיות את

יש רגעים כאלה,

שבהם את יושבת לבד,

עם הלב שלך, עם הנשימה,

ושואלת את עצמך –

מה עוד צריך לקרות כדי שארגיש מחוברת?

כדי שאדע, עמוק בעצמותיי, שאני בבית, בתוכי?

אני שואלת את זה הרבה.

שאלתי את זה ברגעי בלבול, ברגעי כאב, וגם בתוך שיאי שמחה.

והתשובה שחוזרת שוב ושוב, כמו לחישה רכה מהאלוהות שבתוכי, היא:

"רשות."

רשות להיות.

רשות להרגיש.

רשות להשתנות.

רשות לרצות.

רשות לשחרר.

רשות לכאוב.

רשות לבכות.

רשות לשמוח בלי סיבה.

רשות לא לדעת.

רשות לגדול.

רשות לאהוב את עצמך קודם.

רשות להתמלא לפני שאת נותנת לעולם.

כשאישה נותנת לעצמה את הרשות הפנימית הזו –

היא מפסיקה לבקש אישורים מבחוץ.

היא מפסיקה להתאים את עצמה למה שמצופה.

היא מפסיקה לצמצם את הקול שלה, את הגוף שלה, את הנשמה שלה.

והיא מתחילה להיזכר מי היא באמת.

מתחילה לשוב אל עצמה כמו אל אהובה ישנה,

שחיכתה לה כל השנים מתחת לרעש, מתחת למסכות,

בתוך השתיקות העדינות של הלב.

וכשזה קורה –

החיבור לעצמך כבר לא צריך להיבנות מבחוץ.

הוא קורה מבפנים.

הוא נובע כמו מעיין שלא מתייבש,

כמו יד פנימית שמחזיקה אותך גם כשאף אחד אחר לא.

וכשאת שם –

את לא רק מחוברת לעצמך.

את הופכת למקור השראה.

את הופכת לבית.

לעצמך ולעולם.

אם זה נגע בך, אשמח לשמוע. זה מרגש אותי לדעת איך זה פוגש אחרים.

מיטל💚