כשהאותנטיות מובילה לחירות

את לא צריכה להיות "הגרסה הגבוהה שלך". את צריכה רק להסכים לגלות אותה – צעד צעד, נשימה נשימה, דרך אהבה.

"תהיי הגרסה הגבוהה שלך".. יש משהו במילים האלה שנשמע כל כך מחייב ומאיים, כאילו יש איזו מטרה רחוקה, איזו פסגה שרק אם נגיע אליה – נוכל להרגיש שלמות.

אבל האמת היא, שהשלמות לא נמצאת בגרסה המושלמת שאנחנו שואפות אליה, אלא בכאן ועכשיו. לא נדרש מאיתנו להיות מושלמות ולא נדרש מאיתנו להיות בגרסה הגבוהה ביותר של עצמנו כל הזמן.

מה "שנדרש", זה לא לפחד לחשוף את עצמנו – כמו שאנחנו, בגרסה הנוכחית שלנו.

החיים הם לא צעד אחד גדול קדימה. החיים הם רצף של צעדים קטנים, כל צעד מסמל את הדרך שאנחנו עוברות. כל נשימה שלנו היא הזדמנות להתקרב עוד קצת לעצמנו האמיתית, לזו שאנחנו לא תמיד רואות, אבל היא שם, במרחק נגיעה.

בכל צעד, בכל רגע של תשומת לב, בכל נשימה, אנחנו מתקרבות למי שאנחנו באמת.

החירות להיות עצמנו האמיתית, היא אישית, פנימית ובתהליך ההשגה שלה, צעד אחר צעד, אנחנו מגלות את עצמנו יותר ויותר. וזוהי האותנטיות.

אותנטיות היא יכולת שמפתחת בד בבד עם גילוי העצמי שלנו. ומקילוף קליפה אחר קליפה, אנו חושפות עוד ועוד את האור הייחודי שלנו, את רצון הנשמה שלנו, את מי שאנו באמת בפנים.

אותו עצמי שלא מושפע מפחדים, ביקורתיות, מאמונות שגויות ועוד, אלא אותו עצמי משוחרר, נטול כל שעבוד, שמיושר עם רצון הנשמה שלו.

כשאנחנו עוצרות ומבינות שאנחנו לא צריכות להחמיר עם עצמנו, אלא רק לאהוב את עצמנו בכל מצב ובכל שלב – הגרסה הגבוהה שלנו מתחילה לגלות את עצמה. היא לא חייבת להיות מוגדרת או מושלמת. היא פשוט תהיה שם, כל הזמן, כמו שמיים פתוחים שנשארים תמיד במרחק נגיעה.

הדרך היא אהבה עצמית, היא לאמץ את כל החלקים שבנו, ולראות בכל אחד מהם את הייחודיות והעוצמה.

דרך האהבה העצמית, כל צעד הופך להיות צעד של תבונה, שמוביל אותנו קרוב יותר אל הגרסה הכי אותנטית שלנו.

ובנימה אישית, מחיי שלי, הפוסט הזה נכתב במרפסת היפה של בן הזוג שלי. בחוץ גשם, התנור דולק והאיש המקסים שלי, ישן.

כשתקום תקרא את הפוסט שנכתב גם הרבה בזכותך, בזכות הקשר המיוחד שלנו. אוהבת אותך.

חג חירות שמח,

מיטל.