עוד רגע בת 44
- מיטל כספי בורשטין
- לפני 3 שעות
- זמן קריאה 2 דקות
השנה, תופעות יום ההולדת הגיעו מוקדם, כמעט חודש לפני.
לא בצעקה ולא בדרמה.
אלא בשתיקה.
בשקט פנימי.
בהשתבללות רוחנית שמבקשת ממני להאט, להתבונן, להקשיב.
שעות של בהייה.
שעות של התבוננות.
שעות של נשיות פנימית.
מעט מאוד שעות שינה, כאילו הנשמה לא באמת רוצה לישון, אלא להיוולד מחדש.
בחודש הזה הבנתי שאני עוברת תהליך מאוד משמעותי ועמוק.
תהליך של התבהרות.
תהליך של ליטוש מבורך
תהליך של חשיפה פנימית נוספת
ופתאום, בין רגעים של עייפות לבין רגעים של הארה, הרגשתי את זה:
אלוהים איתי במסע.
יד ביד.
נכנס איתי פנימה.
עוזר לי לנקות.
להסיר עוד שכבה, ועוד פחד שלא משרת אותי.
לא הכל ברור.
לא הכל ידוע.
ואני לא צריכה לדעת הכל.
אני רק יודעת ומרגישה שזה תהליך חיובי, משמעותי ומרגש עד דמעות.
תהליך עם השגחה פרטית.
תהליך של אהבה.
וחיי מלאים באהבות גדולות, אמיתיות, נקיות, יציבות ואני מודה עליהן כל יום.
הן העוגן, הן ההשראה, הן המראה שמחזירה לי מי אני באמת.
ורגע לפני 44, אני סוף סוף מבינה שאני מחוברת לטבע דרך הנשיות שלי.
שאני פועלת לפי העונות של הלב:
אביב של פתיחה ולבלוב, קיץ של אור, סתיו של שחרור וחורף של התכנסות.
ולומדת לא לפחד יותר מהחורף שלי, כי שם אני נבנית.
אני מרגישה שמשהו חדש נרקם בתוכי.
אולי הוא לא ייראה כלפי חוץ.
אולי עוד לא הגיע זמנו להתגלות.
אבל הוא קיים.
חי.
נושם.
הריון רוחני.
הריון תודעתי.
בריאה של גרסה חדשה שלי, עמוקה יותר, אמיצה יותר, שקטה ובוטחת יותר.
רגע לפני 44, יומיים לפני, אני נפתחת לעולם עם הלב הכי נקי שהיה לי.
עם שורש חזק.
עם נשמה שמרגישה את אלוהים בתוכה.
עם אהבה שמבקשת לזרוח.
השנה הזו… אני נולדת מחדש.
ולכן שנוכחות בשינויים שאני עוברת, מקווה שהמילים פוגשות גם אתכן.
כבר 16 שנים שכותבת ומשתפת.
תודה לכן
תודה למי שכאן❤️
תגובות