מיטל כספי בורשטין

לפעמים יש תחושה של ריקנות. כן, היומיום מלא בעשייה ועניינים, אבל תחושת הריקנות מגיעה ברגעים לא מעטים במהלך חיינו. שנים רבות שנמנעתי מהמקום הזה ובכל פעם שהיתה תחושת ריקנות, חיפשתי תחביב חדש, מילוי חדש כדי למלא את מה שחשבתי שהוא חלל או חור או משהו שלילי. בשיחות שעשיתי בשנים האחרונות עם א.נשים, גיליתי שזה משהו שכולם חווים. כל אחד חוווה את זה בדרכו ומייחס את זה למשהו אחר. יש שמייחסים לזוגיות לא טובה, יש שמייחסים למשהו שחסר להם בחיים, יש שמייחסים את זה לעבודה שלא הולמת את הרצון הפנ

יש פוסטים, ממש כמו אלה, שמתנגנים לי בראש הרבה זמן. כל פעם קופץ לו תת נושא חדש, רעיון חדש, כיוון חדש ואני יודעת שהוא חלק מפאזל שעדיין לא שלם. אז ממתינה, מניחה אותו בצד, חיה את חיי ויודעת שיהיה איזה רגע עתידי, שהוא ימצא את מקומו בפוסט שאכתוב או באיזה משהו שאייצר. כשאני כותבת, אני כותבת מתוך כיוונון פנימי שאינו קשור לשום דבר שמצופה ממני ואין בו שום עניין עסקי. רוב מה שאני עושה מגיע מאינטואיציה ומתשוקה- מבחינתי היכן שהתשוקה שלי נמצאת - לשם אני הולכת. עושה את המקסימום שם, נותנת את

אתן בטח יודעות שאני משתמשת המון שנים בקלפי השראה והתבוננות, זה חלק מהרצון שלי להתרחב, לצמוח ולהתפתח. מעין רפלקציה על החיים, על מצבים שונים לשם ההתפתחות הפנימית, שאני תמיד רואה אותה כאינסופית, מסקרנת, מושכת ומעוררת תשוקה. אני מניחה שההתפתחות היא אחד מהערכים היותר בולטים אצלי ולא סתם, ישבתי במקום הזה ממש - על הספה בגינה, לפני כמה חודשים טובים והבנתי שאני רוצה להכין ערכת קלפים לנשות חינוך שמתחברות לערך ההתפתחות הפנימית ורואות את זה כחלק ממסע החיים שלהן. בדרך כלל כשאני מסיימת להכ

מסע לתוך מערכת העצבים: איך נלמד את "הצייר שבפנים" לעצב לנו מציאות אחרת? האדריכלית של עולמך: איך מערכת העצבים בונה את המציאות שלך ​רבים מאיתנו מסתובבים בעולם בתחושה שאנחנו רק "צופים" במה שקורה. אנחנו חושבים שהעיניים הן מצלמות, האוזניים הן מיקרופונים, והמציאות היא פשוט "שם בחוץ". אבל המדע המודרני חושף אמת מרעישה הרבה יותר: המציאות היא לא משהו שקורה לנו, היא משהו שמערכת העצבים שלנו מייצרת בכל רגע. ​המדע: המוח כ"מכונת ניבוי" בתוך קופסה חשוכה ​כדי להבין את זה לעומק, צריך להבין את

את הפוסט הזה אני משכתבת בתוכי כבר זמן רב. כל פעם כמעט וכותבת ואז עוצרת, נותנת עוד זמן למילים להתחבר ויודעת בתוכי שברגע הנכון ביותר, עם...

פעם, המילה "לבד" הפחידה אותי. היא נשמעה לי כמו בדידות, כמו חור בלב שאף אחד לא מצליח למלא. כמו מקום מפחיד, לא בטוח שיכאיב לי. אבל היום,...

בחירה חדשה יכולה לשנות את כל המציאות. לפעמים נראה לנו שכדי שמשהו ישתנה אנחנו צריכים לעבוד קשה בשבילו, להתאמץ מאוד ולהשקיע המון אנרגיות...

אי שם, בגילאי הילדות המוקדמת, אהבתי לשבת בגינה האחורית בבית הוריי, הבית שזכור לי כמקור לכל החלומות שלי. ושם בימים גשומים, חפרתי בידיים...

אני בוחרת לראות את הטוב שבכל דבר כבר כעשור, למעשה מגיל ילדות ממש אבל מעל עשור באופן מודע. והבחירה הזו היומיומית מצילה ממש ברגעים קשים...

חיכיתי בסבלנות רבה להשראה של יצירת מרחב הלמידה של שנת הלימודים הקרובה, תשפ"ב. ידעתי שזה חייב להיות משהו משמעותי ולא רק יפה אלא משהו...

קראתי שיר מקסים שמשלב פשטות לצד עומקים ורבדים שונים, השילוב הנפלא הזה ריגש אותי במיוחד בגלל שהשיר מכיל רבדים שונים של הבנה והעמקה ובבדיקה...