פוסט חדש וחושפני אחרי תקופה ארוכה בה לא כתבתי פוסטים, הפוסט הזה חשוב לי מאוד ואני מרשה לעצמי להיפתח פה, לכם שמכירים אותי כבר כל כך הרבה שנים.
אם אביט לאחור, הבלוג הראשון שפתחתי, שבדיעבד הבנתי שהיה הבלוג הראשון למורות בישראל, דרש ממני לעשות צעד מאוד אמיץ. לכן היום זה נראה אולי שולי, יש כל כך הרבה בלוגים של מורות גננות ומורים שם בחוץ, אבל כשאני פתחתי את הבלוג נאבקתי בו במקומות שקולגות התנגדו אליו. אז, לחשוף את מה שקורה בתוך הכיתות נראה כדבר שלא יעלה על הדעת. חחח. היום זה חלק חשוב ומהותי בתהליכים שמערכת החינוך עוברת מבפנים.
הכח שלנו המורות הוא כח אדיר, ובאותה התקופה לקחתי את הכח לידיים כי פשוט הקשבתי לקול של אלוהים- לקול הפנימי ובלי הרבה מחשבות, נעניתי לאותו קול פנימי. עברו למעלה מ13 שנים מאז, מדהים איך הזמן עף לו וחלף.
בשנה האחרונה אני עוברת שינוי פנימי עוצמתי, שינוי מאוד עמוק ומשמעותי שלקחתי בשתי ידיים. החלטתי להתמסר לשינוי בכל הכח, כמו שאני נוטה לעשות, ובחרתי להכיר את עצמי יותר לעומק. הכרות פנימית עמוקה שאפשרה לי ומאפשרת לי להשתנות באופן הכי עמוק שאפשר. מצד אחד להשתנות ומצד שני למעשה להשיל את העבר ולהתקרב יותר ויותר למי שאני באמת.
בתוך המסע הזה אני ויובל בחרנו להפריד כוחות ולצאת לדרך חדשה בנפרד, אחרי המון שנים יחד הרגשנו שהזמן שלנו להפרד הגיע. כשבוחרים לעשות דבר כזה נאלצים להתמודד עם המון רגשות ופחדים, מסע שכזה מייצר כוחות בלתי רגילים והחלטות שלא משנה מה, נשארים במערכת יחסים תקינה ומכבדת למעננו ולמען הילדים.
זה מסע שמשיל המון פחדים וכמו שלמדתי יש שני מורים בעולם הזה: אחד הוא האהבה (וכל שאר הרגשות החיוביים) והשני הוא הפחד (וכל שאר הרגשות השליליים) וההחלטה היא אך ורק שלנו - מאיזה מורה ללמוד, לאיזה מורה להקשיב, מי המורה שזוכה ברוב תשומת הלב שלנו.
את התקופה הראשונה של הפרידה בחרנו לעשות עם "נסטינג" שזה מצב בו הילדים נשארים בבית ואנחנו אלה שיוצאים ונכנסים, זה הצליח מאוד יפה לשמחתי ועדיין מצליח. בקרוב דברים ישתנו, אבל בינתיים מקדישה רגע לדירת המרתף המקסימה שנתנה לי מקום להתמודד עם דברים שונים, מקום מפלט וכניסה עמוקה לתת המודע שלי, דירה שאירחתי בה אנשים שאני מאוד אוהבת.
זכיתי בחברות חדשות בשנה האחרונה שנכנסו לי עמוק ללב, אחת מהן שליוותה אותי בשנה הזאת, עזרה לי להפוך את הדירה למעין בית מלון שהתלמידים שלי כל כך אוהבים ומעריכים.
אז תודה על דירה מקסימה,
על ערבים של שיחות לתוך הלילה עם חברים וחברות קרובים,
תודה על עציץ אחד ומיוחד בכניסה לבית, עציץ יקר לי מאוד,
תודה על ערבי קוקטיילים ומוזיקה טובה
תודה על שעות של למידה רוחנית שהביאה אותי למקום פנימי שאני מאוד שמחה בו ומודה עליו
תודה על לילות לבנים של יצירה והקשבה פנימית, ציור ורקימת חלומות חדשים
תודה על שכנים יקרים ואחת מיוחדת במיוחד שראתה אותי בוכה, צוחקת, עייפה, עירנית, חולה, כואבת ומשוחררת
ותודה הכי הכי על אלוהים שמלווה אותי כל רגע ורגע בחיי.
