בוקר אור ויפה לכולם,
מוצאת את עצמי בימים אלה מתכנסת יותר ויותר אל תוך העולם הפנימי שלי ובונה אותו עם בחירות חדשות , מחזקת אותו עם מחויבות לכל אותן בחירות ורוצה לשתף אתכןם בתהליך שאני עוברת.
מגיל צעיר חיפשתי את משמעות החיים, כמו שרבים מחפשים. הדברים החיצוניים היו בעיניי "יבשים" וחפשתי את האמת הנצחית, אותה אמת אלוקית שחכמים גדולים הרבה ממני, דיברו ומדברים עליה. מסע החיים הוביל אותי ללמוד ולחקור את העולם הפנימי בשקט, ללא הפרעות, מתוך מחוייבות פנימית שאין לי עליה הסבר, להגיע למהות של העולם הזה.
בגיל 18 התגייסתי ולאחר כשנה עברתי תקיפה מינית כשהייתי על מדי צבא בדרך חזרה מבסיס מודיעין, התקיפה המינית היתה באוטובוס ע"י בחור דתי שחזר משיעור תורה. הצלחתי לצאת מזה אבל הגוף שלי קפא ובעקבות זה יד שמאל שלי השתתקה.
השיתוק ביד שמאל קרה ברגע אחד שאני זוכרת היטב. עמדתי בתחנת אוטובוס חזרה מהבסיס והיד פשוט הפסיקה לעבוד, בהמשך עברתי בדיקות, הגוף היה במצב של כאב והתגלתה לי מחלה שאולי חלק מכם מכירים אותה, "פיברומיאלגיה". זה היה מאוד נדיר אז, הייתי צעירה והיו מעט מאוד מחקרים והבנות בנושא. הגעתי להמון רופאים, עברתי המון דברים בדרך.
הבנתי שהגוף שלי אומר לי משהו
כי לצערי לא הקשבתי לנפש ולנשמה
אז הגוף לקח פיקוד.
באחד הימים ביקשתי מאלוהים שיכוון אותי לפתרון, לאהבה שתמלא אותי, הוא הוביל אותי לחנות נעליים (כמה סימבולי.. נעליים חדשות מסמלות דרך חדשה) ושם מצאתי שמוכרים ספר שנקרא "מסילת ישרים" וזו היתה תפנית גדולה בחיי.
מאותו יום התחלתי ללמוד קבלה, כלמעלה מעשור אח"כ למדתי תודעת הנסתר (עד לפני כשנה).
כשהשתחררתי מהצבא עשיתי החלטה שאני לא חולה יותר, שאני בריאה (והיד מזמן כבר הבריאה)
ברגע אחד הפכתי להיות בריאה לגמרי
עד היום כשאני מגיעה לקופות חולים, הם פותחים את התיק הרפואי שלי ואומרים לי, "אני רואה שיש לך פיברומיאלגיה", אני משיבה שלא. "זו מחלה כרונית" הם תמיד אומרים לי ואני מחייכת ואומרת שאני בריאה לחלוטין, הכל נעלם.
הכל נעלם
כל המחלה נעלמה
כשבחרתי להיות בריאה.
כל חיי אני משתנה ומתפתחת, אני בוחרת כל הזמן להעמיק את הקשר שלי עם עצמי ועם הנשמה שלי, כל הזמן אני מתחייבת אליה, לעצמי, ועל-ידי כך עוברת שינויים שדורשים אומץ, שחרור העבר (מחשבות, אנשים ותהליכים שכבר לא רלוונטיים) כדי להיות יותר מי שאני, כדי להיות יותר אותנטית. זו בחירה שאני עושה כל פעם מחדש כדי להשתדל ולעבור את כל מה שהנשמה שלי צריכה ורוצה לעבור בחיים האלה. יש לי מחוייבות נצחית לנשמה שלי וכשאין לי או כשאני לא מקשיבה, היקום דואג להראות לי ואז אני מתיישרת שוב לתוך האמת שלי.
לפני כשנה נסעתי לטיול בלונדון במהלך הטיול עשיתי בחירה חדשה, בחירה ששינתה את כל החיים שלי, בחירה שאני שמחה עליה. הבחירה היתה אחרי תקופה ארוכה בה למדתי וקיבלתי "אורות" דרך לימודי תודעת הנסתר, אבל אז בחרתי בחירה חדשה, עבורי זה היה "ובחרת בחיים". בחרתי ליצר כלי עבור כל האורות שקיבלתי.
לאחר מכן התחלתי ללמוד תוכן רוחני גבוה יותר מכל תוכן שלמדתי, אבל לא יכלתי להגיע אליו אילולוא עברתי את כל המסע עד היום. התוכן הזה הפך את עולמי לטובה וילווה אותי כמה שצריך בחיי, עד ההשתנות החדשה.
אני מספרת לכןם את כל זה כי למדתי והגעתי להבנות פנימיות שכל העולם שלנו נבנה בתוכינו ושלנו יש את היכולת להגשים את כל מה שהלב משתוקק לו ואני מאחלת לכל אחת ואחד מכם להיות במקום בו תרגישו גם את זה ותראו עד כמה זה מהותי למסע שלנו כאן.
כן, יש דברים רבים שקורים עכשיו והם כואבים ושוברים את הלב,
וככל שהדברים הולכים ומבהרים, הלב נשבר עוד יותר
הכרית שלי התמלאה בדמעות בשבועיים האחרונים
דמעות על ילדים, תינוקות, הורים, חיילים, קשישים
והיא עוד תתמלא
אבל בחרו במחשבה שבה הכל יתהפך לטובה
שכל המציאות שלנו תשתנה לטובה על אף כל מה שקרה
ואולי (אין לדעת) בזכות אותן נשמות יפות וטהורות שנרצחו
נשמות אהובות שיזכרו לעד
בליבי.
יהיה זכרן ברוך
וכדי שנוקיר אותם לנצח
עלינו לבנות ישראל חדשה
והתהליך הכי טוב שנוכל לעשות
לדעתי
זה קודם כל לבנות את עצמנו נכון יותר מבפנים
לבחור להיות מי שאנחנו באמת
לבחור ללכת בשביל שמיועד לנו
להיות נאמנים לאמת הפנימית שלנו
אנחנו צריכים את כל מנעד האורות
וכל אחד ואחת חשובה כדי שנבנה ישראל חדשה.
בישראל החדשה אין עוד מקום לאלימות
יש מקום לאהבה
אהבה של אדם לאדם
אהבה לבעלי החיים
אהבה לטבע
אהבה לבית שלנו
לילדים שלנו
אהבה לחיים
רצון לחיות ולהשאיר חותם
איך נשאיר חותם?
אם נעשה בחירות מהלב
מהעומק הפנימי שלנו
מהכוונה הפנימית שלשמה נולדנו
ליעוד שלנו
לאהבת האמת שיש לנו או שאנחנו מחפשים.
שולחת חיבוקים
יודעת שחלק מכןם יתחברו למה שכתבתי
וחלק פחות
אבל זו האמת שלי
ואני מחוייבת לעצמי
אז משתפת בה
במקום הצנוע הזה.
