דיסק לאי בודד

מיטל כספי בורשטין
17 ביוני
זמן קריאה 2 דקות

עודכן: 18 ביוני

לפני כמה שבועות אחי הגדול, שאל אותי איזה דיסק היית לוקחת איתך לאי בודד?

היה ברור לי שאת Enya אקח לכל מקום.

היא מלווה אותי מגיל צעיר ואני מוצאת את עצמי תמיד מאזינה לה, היא נכחה ועדיין נוכחת, בכל מיני רגעים בחיים שלי.

הבוקר קמתי עם לא מעט טרדות בראש, העיניים היו קצת עצובות והלב טיפה כאב. יצאתי לגינה עם הקפה הראשון של הבוקר אוזניות ו Enya ברקע, מלווה אותי דרך הדמעות שרק רצו לרדת, ואיתם גם כאב ועצב על תקופות מאתגרות במדינה שלנו ובחיים.

הלב רוצה שלווה, הלב רוצה חיים מלאי שלווה ונחת. זה כל מה שהוא רוצה ולזמרת הנהדרת הזאת יש את היכולת לעזור לי לפרוק, להזיל דמעות ואז להתמלא.

ובימים שהלב מלא בשמחה ואהבה, היא שם להעצים את זה.

לפני כמה שנים טובות חלמתי שאני מטיילת באמסטרדם שהיתה חלק משמעותי בגילאי ה20-35 שלי. טיילתי ברחוב ושמעתי את קולה, הלכתי לכיוונה ושם היא היתה בהופעה חיה ומרגשת שפרטה על נימי ליבי וריגשה אותי כל כך. השיר היה Orinoco Flow או Sail away

אחרי שסיימתי להשקות את הגינה ולהחזיר את אחת התרנגולות שלי ללול, התיישבתי וקצת קראתי עליה.

אניה נתפסת לי כתופעה רוחנית, כמו גל עדין שנוגע בנשמה.

היא נולדה באירלנד למשפחה מוזיקלית, אבל מהר מאוד הבינה שהקרבה האמיתית שלה היא לא לבמות ולא לפסטיבלים – אלא לטבע, לשפה העתיקה של העמק והים, ולאינטימיות של היצירה. היא כמעט ולא מופיעה בלייב. לא מתראיינת. לא נוגעת בפרסום.

אניה גרה בטירה ישנה בדבלין ואולי שם היא יוצרת את המוזיקה שלה. עם שותפיה הוותיקים – ניקי ורום ראיין – הם בונים עולמות של צלילים בשכבות עדינות.

מקליטה את עצמה שוב ושוב לפעמים עד 500 שכבות קול – ויוצרת מעין מקהלה של מלאכים.

אין תופים. אין תבניות פופ רגילות. רק סינתיסייזרים, פסנתר, שפות עתיקות (כולל גאלית לטינית ואלבית מומצאת!), והמון נשמה.

שירים כמו Only Time, May It Be (מהסרט שר הטבעות), Orinoco Flow ו-Caribbean Blue – מרגישים כמו שיט באור ירח.

היא שרה אהבה, געגוע, שייכות, הרים, גלים, נשמות, נצח.

מה שמדהים זה שהיא מעולם לא ניסתה "להתאים את עצמה". לא רדפה טרנדים. ובכל זאת – מכרה מעל 80 מיליון עותקים ברחבי העולם.

אולי כי הנשמה האנושית צמאה לריפוי. לשקט. לאמת. והיא פשוט מקשיבה.

עבורי מוזיקה של Enya נשמעת כמו תפילה בלי מילים.

משהו שזז בתוכי בעדינות, גם אם לא לגמרי אבין למה.

היא מזכירה לי שהשקט – הוא לא ריק. הוא מלא נוכחות, רוח, ויצירה שהיא בית.

מי שרוצה ליצור אחרת, לחיות אחרת, להקשיב פנימה – ימצא בה השראה נצחית.

הנה לינק לאוסף השירים האהוב שלי