כשאני מבקשת מילדיי ומתלמידיי לְהִפָּתַח ללימודים חדשים,
אני למעשה מבקשת מהם להאמין שזה כדאי להם,
שזה יועיל להם ויְפַתֵּחַ אותם.
יִפְתַּח עבורם עולמות חדשים
אפשרויות חדשות
ורגעים של השראה.
כשאני מבקשת מהם את זה, בראש ובראשונה אני עושה זאת בעצמי
מאפשרת לעצמי להגיע למחוזות חדשים, לגעת ולהתנסות בדברים שמרגישים לי כל-כך רחוקים
ואז כשאני מכירה אותם יותר
וזה כבר לא כל כך מאיים
אני באמת יכולה
לדרוש אותם מילדיי ומתלמידיי.
כדי שאוכל להיות דמות חינוכית איכותית לילדיי ולתלמידיי אני חייבת להתהלך בכל אותם שבילים שהם הולכים בהם.
חייבת לטעות,
חייבת לחוות כישלון קטן
בינוני
גדול
חייבת לחוות הצלחה קטנה
בינונית
וגדולה.
חייבת לחוות חרמות
הערצה
חיבור
והפרדה.
חייבת לחוות כאב על אובדן
שמחה על התחברות חדשה
התחלה במקום חדש
ופרידה.
למעשה, אני חייבת להכיל מנעד רחב של רגשות ולהתהלך בכל אותם השבילים, כדי שאוכל להיות הרוח הגבית שלהם, האיתנה.
טוב,
אולי לא חייבת.
אבל אם אני חווה את כל אותם הדברים זה וודאי הופך אותי למכילה ופתוחה יותר.
זה היופי בכל ניסיון חיים,
בכל מכשול, כישלון והצלחה.
כשאנחנו בוחרים להיות דמות חינוכית, אנחנו למעשה אומרים ליקום שאנחנו מוכנים לחוות את כל אותן חוויות
כי כל אלו יובילו אותנו
להיות הדמויות החינוכיות הטובות ביותר עבור הילדים והאנשים שסביבנו
לתמוך בהם מתוך ידיעה והבנה אמיתית של הסיטואציה.
ואז, כמטה קסם
ילדים מסויימים מגיעים אלינו,
אנשים מסויימים מתהלכים לצדנו
יש כח נפלא שמאחד אותנו
ומאפשר לנו ללמוד זה מזה,
להעביר את מה שגילנו להם
והם לנו.
