המון זמן שלא כתבתי, מצאתי עצמי עם מעט מאוד מילים והרבה מאוד רגשות ומחשבות. מדהים לגלות מפעם לפעם עד כמה השתיקה מאפשרת העצמה של רגשות.
אני אדם של גלי אהבה. יש תקופות שמגיע אלי גל אהבה ענקי ואני נוטה להתמסר אליו ולמלא את כל הסובבים אותי בגילויים שונים של אהבה: פרגונים, פינוקים, מסירות, העצמה, השקעה בכל מיני אופנים וכל מה שמרגיש נכון. את גל האהבה האחרון שלי, בחרתי לנסות להעביר בשתיקה.
פשוט לעשות מבלי לדבר על זה
מבלי להסביר את זה
פשוט להעביר את גל האהבה הזה ללא עצירה וללא מחסומים
לכל מי שזה נועד עבורו.
לעיתים מרגישה כצינור של אהבה
ואז פשוט מתמסרת.
כשאני מדברת על אהבה, אני מדברת על המובן הטהור שבה, מבלי כוונה לרומנטיקה או משהו כזה, אלא לאהבה פנימית נצחית
תחושה או אולי הבנה
שהמהות היא לתת אהבה
להעניק אותה איפה שאפשר
או לאן שהלב מכוון אותי.
ההבנה שכולנו אחד -
הבנה שאני משתוקקת להבין באופן הכי עמוק
שהיא תתיישב בתוכי באופן כזה
שאוכל להרגיש אותה כל רגע ורגע
ולא רק לפעמים, ברגעי הארה וחיבור עם ה'.
בשנה האחרונה התקרבתי עוד ועוד למי שאני,
בכל פעם אני מרגישה שאני מסירה עוד ועוד קליפות
מתקרבת יותר ויותר למהות שלי
וכל זה קורה בזכות הלימודים שלי ובזכות ההבנה שאין עוד מלבדו.
החיבור למהות הפנימית זה מסע חיים ארוך ומרגש
שהתחלתי ממש מזמן
ומאמינה שאמשיך בו כל עוד אני כאן.
החודשים האחרונים עברו עם בישולים יומיומיים לילדים האהובים,
עם לימודים כמעט יומיומיים
שירים שפתחו לי את הלב
חדר הכושר שאני כה אוהבת
טיולים בישראל היפה שלנו
טיסה לאמסטרדם
אבא שעבר תקופות מורכבות
אחות אהובה שביקרה בארץ
ימי הולדת
ספרים
ושתיקה.
בעיקר שתיקה.