ריקנות

לפעמים יש תחושה של ריקנות. כן, היומיום מלא בעשייה ועניינים, אבל תחושת הריקנות מגיעה ברגעים לא מעטים במהלך חיינו. שנים רבות שנמנעתי מהמקום הזה ובכל פעם שהיתה תחושת ריקנות, חיפשתי תחביב חדש, מילוי חדש כדי למלא את מה שחשבתי שהוא חלל או חור או משהו שלילי.

בשיחות שעשיתי בשנים האחרונות עם א.נשים, גיליתי שזה משהו שכולם חווים. כל אחד חוווה את זה בדרכו ומייחס את זה למשהו אחר. יש שמייחסים לזוגיות לא טובה, יש שמייחסים למשהו שחסר להם בחיים, יש שמייחסים את זה לעבודה שלא הולמת את הרצון הפנימי שלהם, יש שחושבים שזה קשור לאופי שלהם או לאיזה לקות שיש בהם, יש שחושבים שזה כי הילדים קטנים ואין להם חופש לעצמם, גם יצא לי לשוחח עם אנשים שחושבים שזה קשור לכך שאדם קרוב אליהם נפטר.

המשותף לכולם - לאלו ששיתפו אותי במעמקי נפשם - זה שיש להם הרגשה של ריקנות. מעין ריק כזה שמפחיד אותם. לפעמים, כשעולה בנו ריק כזה, אנחנו אפילו נוטים להדלק או להתאהב באדם או אשה בלתי מושגים או לא רלוונטיים, או אפילו להכנס לקשר לא מדוייק וכל זה רק כדי שיהיה לנו מילוי כלשהו, גם אם אינו מתאים, על מנת להימנע מהריק הזה. הריק לעיתים כל כך מפחיד - שאנחנו נמצא לו מילוי גם אם אינו הולם את הערכים שלנו.

הפרדוקס הוא שככל שאנחנו חיים יותר שנים על פני כדור הארץ וצוברים יותר ניסיון ומלבישים עלינו עוד שכבות של זהויות, תפקידים, הגדרות, מערכות יחסים, הישגים והרגלים. תרמיל הגב התודעתי שלנו הולך ומתמלא ואז ישנה מעין אשליה של "היה אמור להיות לי כבר הכל". חשבנו שככל שהשנים יעברו החלל הזה יתמלא, הרי זה היה הגיוני שהיינו ילדים שיש את הריק- אבל איך זה יתכן שכעת אחרי כל מה שצברנו בעמל רב- אנחנו עדיין מרגישים ריקנות? המוח המותנה מפרש את הריקנות הזאת בטעות כהפסד, ככישלון או כחור שנפער בתוך מה שבנינו.

כשהריקנות מגיעה היא מציבה מראה חדה מול העיניים. היא שואלת : כשמורידים ממך את כל התפקידים והתארים - מי אתה באמת? והמפגש הזה, ללא מסכות, דורש אומץ של מאסטר.

אבל כאן מגיע השינוי התודעתי.

מסתבר שהריקנות הזו שכה חששנו ממנה ועשינו הרבה כדי להמנע מלהרגיש אותה ולהתמסר אליה, היא הבית.

כשמגיעים למקום של תודעה ערה, מבינים שההתבגרות היא לא איסוף של נכסים, אלא תהליך של זיקוק. היא ההסכמה להסיר את הקליפות עד שנשאר רק הגרעין המזוקק, הצינור הנקי.

הריקנות מציעה לנו את המתנה הכי גדולה- את החופש מכל ההגדרות. היא לא אומרת שאין בך כלום, היא אומרת שאתה יכול להיות הכל, מבלי להיות לכוד בשום תווית. הריקנות היא הפוטנציאל הטהור, נקודת האפס של הבריאה עוד לפני שהיא מקבלת צורה.

כשמסכימים להביט בריקנות בעיניים פקוחות, מבינים שהיא דומה לקנבס חלק. הקנבס אינו חסר דבר, הוא מכיל בתוכו את כל הצבעים, הציורים והיצירות שעוד לא נולדו.

כדי שמשהו חדש יכנס, חייבים לפנות לו מקום. בדיוק כמו שחדר עמוס עד אפס מקום אינו מאפשר תנועה, כך תודעה שמלאה במחשבות, בהגדרות ישנות ובזהויות קבועות לא יכולה להכיל השראה, פריצה או אור חדש.

כשמסכימים להפסיק לברוח מהריקנות ולהתחיל להשתהות בה, מבינים שהיא אינה רק מקום של שקט, היא השער לכל העולמות הנסתרים של הרוח והיצירה.

האימון המרכזי בשהייה הזו הוא המדיטציה והמיינדפולנס. מדיטציה היא לא ניסיון לשלוט במחשבות, להילחם ברעשים או להשיג איזו רגיעה מלאכותית. היא הפעולה הפשוטה והעמוקה ביותר של הסכמה לשבת בתוך הרווח- באותו מרווח שבין מחשבה אחת לבאה אחריה. כשמתבוננים ברגע הזה כפי שהוא, מתוך הקשבה עמוקה וללא שיפוט, לומדים לראות את כל הרגשות, התחושות והמחשבות כעננים שחולפים בשמיים, בעוד אנחנו נשארים השמיים עצמם.

כדי להתמזג באמת עם הריק, נדרשת מאיתנו הסכמה עמוקה ל אי-הידיעה. המוח המורגל שלנו רוצה תשובות מיידיות, הגדרות ברורות ופתרונות מהירים. אבל התובנות הגבוהות והמדויקות ביותר אינן נולדות מתוך המאמץ לחשוב ולחשב, אלא מתוך האומץ להישאר במרחב שאין בו עדיין תשובה. מתוך אי-הידיעה מתפנה המקום לידיעה עמוקה, שורשית ורחבה הרבה יותר מכל מה שהמיינד יכול להמציא.

ומתוך אי-הידיעה הזו, נולדת ההשראה והיצירתיות הטהורה. כל מעשה יצירה, כל תובנה פדגוגית, כל מילה שנכתבת מהלב וכל קו שמצוייר, חייבים קנבס נקי כדי להגיח אל העולם. כשהראש מלא בציפיות ובדפוסים ישנים, היצירה הופכת למחזור של הקיים. אבל כשיוצרים מתוך הריק, הרעיון החדש מתגבש בחופש מוחלט. זוהי הרפיה מוחלטת מאחיזה בתוצאה. שחרור שמביא איתו חופש פנימי אמיתי ומחליף את הפחד באמון.

הריקנות היא בעצם הניקוי של הצינור. כשהכלי שלנו עמוס ברעשי רקע, התדר הפנימי לוקה בעיוותים. כשהכלי מתרוקן, הצינור הופך לשקוף ומזוקק. דרך הצינור הנקי הזה, הידיעה הגבוהה, התקשור הטהור והתדרים המדויקים ביותר יכולים לחלחל ישירות אל תוך מציאות החיים שלנו.

זהו אינו תהליך של אובדן, אלא תהליך של התמזגות. בדיוק כמו האדמה שנחה בדממה בחורף או השקט המוחלט שלפני זריחת השמש כך הריקנות אינה היעדר חיים. היא האנרגיה שנאספת פנימה, הרחם השקט שבו כל הבריאה נולדת מחדש.

אז ברגע הבא שהיא מגיעה - אל תמהרו למלא אותה. פשוט תהיו.

מיטל 🩷