ילד רביעי

יש משהו בילד הרביעי – שאי אפשר לפספס.

הוא נכנס לחיים שכבר מתנהלים,

למשפחה שכבר לומדת את עצמה,

למרחב שכבר היה מלא –

ובכל זאת מצליח לפתוח בו דלת חדשה.

הוא לא זוכה לאותם מבטים מתפעמים של "פעם ראשונה",

ולפעמים גם לא לאותה רכות של זמן פנוי רק בשבילו.

אבל הוא כן זוכה לאמא שכבר יודעת מה באמת חשוב –

ומה פשוט לא.

הוא לא צועד לבד.

הוא גדל בתוך מקהלה של קולות, רגשות, שיחות שלא נועדו לו –

אבל דרכן הוא לומד להקשיב, להבין ולהרגיש.

והכי חשוב?

הוא לומד למצוא את עצמו בתוך כל זה.

לא להיות כמו.

אלא להיות משהו חדש לגמרי.

ילד רביעי מחפש ייחוד.

לא כי הוא זקוק לתשומת לב

אלא כי הוא נולד עם הבנה עמוקה של מורכבות.

הוא ממציא את עצמו כל פעם מחדש:

מצחיק, עמוק, חד, תזזיתי, מפתיע.

הוא מביא איתו שפה חדשה לבית.

רוח רעננה.

ולא פעם – גם רוח שטות,

שמנערת את כל מה שקפא.

הוא תזכורת חיה לכך שלא משנה כמה ילדים יש

לכל נשמה יש מקום ייחודי בעולם.

והוא, הילד הרביעי

נכנס בדיוק בזמן.

כדי לרכך, להאיר, וללמד אותנו

איך שוב להתחיל מהתחלה.

ולך, ילד אהוב שלי

שהגעת אליי כשכבר הייתי אמא,

ומלמד אותי להיות אמא מחדש

אתה שואל שאלות שאין לי תמיד תשובות עליהן,

אבל האור שבעיניים שלך

והטוהר בפנים שלך

הם התשובה הכי יפה שיש.

אתה מצחיק אותי כשאני לא יודעת אם לבכות,

מרגיש אותי כשאני מתכנסת

ומביך אותי כשאתה מדבר בקול רם מדי

אבל אני יודעת:

אתה רק מנסה לחוש את העולם, בכל דרך אפשרית.

יש בך רוח שטות שמנפצת שגרה ושעמום

ולב שמרגיש – גם כשאחרים לא מבינים למה.

אני מודה עליך

ילד אהוב שלי

שבחרת בי כאם

מודה על הזכות להיות אמא של ילד שכולו אור,

אבל לא מהסוג הרגיל.

מהסוג שבא לשבור תבניות,

ולהזכיר לכולם

ששמחה, קסם ושובבות,

זה לא שלב.

זו שליחות.