כולנו תווים של אהבה

חיכיתי בסבלנות רבה להשראה של יצירת מרחב הלמידה של שנת הלימודים הקרובה, תשפ"ב.

ידעתי שזה חייב להיות משהו משמעותי ולא רק יפה

אלא משהו שיצריך שיח משמעותי

שיח שיוכל לקרב לבבות.

קירוב לבבות מתבצע לא רק מתוך אהבה ספונטנית, שכן אז הוא כמובן הנעים והקל מכל

אלא גם מתוך ההבנה שעלינו להבין את האחר, להבין את עולמו הפנימי, לקבל את השונות ואת הגישות השונות ללא שיפוטיות

שהרי הכי קל לשפוט,

זה הכי "כיף" לחשוב שאנחנו יודעים הכל

שהאמת היא בידינו.

העניין הוא, שכל אחד פועל מתוך עולמו הפנימי, מתוך השקפת עולמו ואנחנו לא באמת יכולים להבין אותו מתוך מחשבה שיפוטית. לא נוכל להבין את הצד האחר, אלא רק שנחשוב דרך הראש שלו, הלב שלו וניסיון החיים שלו.

ולמה עוד בחרתי בנושא "כולנו תווים של אהבה?"

כולנו מנגנים מנגינה מיוחדת, ייחודית, שהיא רק שלנו. אם רק נוכל לדמיין את השיח הפנימי שלנו, נשים לב שהוא חוזר על עצמו כל כך הרבה פעמים, מייצר מעין ניגון פנימי שמשפיע עלינו בצורה כה משמעותית ולעיתים הרסנית.

השיח הפנימי והחיצוני (שמושפע מהפנימי), המחשבות והמעשים שלנו, מייצרים סינפסות במוח שעלולות לגרום לנו להגיב בצורה לא נכונה ולפגוע בנו ובזולת.

כולנו יודעים שלמחשבות שלנו יש השפעה גדולה על חיינו וטיבן משפיע על ההצלחות או הכישלונות שלנו ולכן חשוב לעצור את האוטומט ולייצר סינפסות חדשות במוח ע"י מודעות.

מחשבה חיובית חוזרת "אני אצליח", "קטן עלי", אני מיוחד", "אני אהוב", "יש לי הרבה חברים" מנגנת בראשנו חשיבה חיובית ומקדמת אותנו בצעדי ענק לשפע והצלחה.

חשיבה חוזרת לדוגמה "אני לא אצליח", "אף אחד לא רוצה להיות חבר שלי", "אני לא יכול", "אני גרוע במתמטיקה", "אני מכוער" ועוד מנגנת בראשנו חשיבה שלילית ומרחיקה אותנו משפע והצלחה.

אז מה נוכל לעשות?

כיצד נשגיח שהמנגינה בראשנו תהיה חיובית ומעצימה?

נהיה מודעים למחשבות שלנו, לשיח הפנימי שמתנהל. ניצור סינפסות חדשות.

ואם מחשבה שלילית תנסה להתגנב לראשנו, נחליף אותה מיד במחשבה חיובית ומעצימה ונעבוד עליהם במשך שבועיים במודעות מלאה, ליצירת סינפסה חדשה!

המוח שלנו מכיל 100 מיליארד תאי עצב שאינם מחוברים, התקשורת ביניהם מתבצעת באמצעות סינפסות. כל גירוי, או מחשבה גורמים להפעלת סינפסה. חיבוק או זיכרון של חיבוק מפעילים סינפסה של נועם ושמחה. מאחר והמוח אינו מבחין בין מציאות לדמיון, יופעלו אותן סינפסות במקרה של אושר אמיתי או רק מחשבה עליו. במהלך החיים אנו יוצרים אינסוף סינפסות והפעלתן הופכת מהירה ואוטומטית ללא מחשבה מודעת, כמו כל מיומנות שאנו לומדים ומתרגלים. תמונה, מילה, או צליל יכולים להפעיל בנו סינפסות ישנות של אושר או של רתיעה, פחד ועצבות. (מתוך אתר מנטרה)

ילד שרגיל לחשוב שהחברים לא אוהבים אותו, ירגיש חוסר אהבה ברגע שיראה אותם, המחשבה שתתעורר בו, תוביל אותו לתגובה כלשהי מתוך עולמו הפנימי. יש שיתרחקו מלכתחילה, יש שינסו לפגוע באחר, יש שיתכנסו בתוך עצמם ועוד.

עלינו לעודד את הילדים ליצור סינפסות חדשות.

לשנות את המחשבה הפנימית,

לתרגם כל סיטואציה לטובה

ממש לחפש את הטוב שבה

ואז היא תשתחרר והסינפסה תשתנה ל "הכל לטובה".

חומרים:

סט "כולנו תווים של אהבה"

כולל: כרטיסיות של אותיות הא-ב כולל סופיות פוסטרים ימי השבוע תאריכים וימי הולדת

יש בגרסה מנוקדת, שאינה מנוקדת ועוד הפתעות.