כשהחזון עוד לא ברור, אני בוחרת להרגיש

שבת בבוקר,

הכל שקט בחוץ

התרנגולות קרקרו והעירו אותי כדי שאתן להן אוכל. עכשיו הן רגועות ושלוות.

הגינה פורחת בצבעים יפים ועוד כמה שבועות יפרחו כל הפקעות שהטמנתי בחורף והגינה תהיה עוד יותר יפה. יש בערך 70 פקעות של צבעים מרהיבים שימלאו את הגינה. פעמוני השלג כבר פרחו, הראשונים לצאת.

החתולים של השכנים מטיילים על החומות בין הבתים ושלל ציפורים מצייצות מכל עבר, כל אחת בקולה. הדבורים חזרו לגינה וזה מאוד משמח אותי.

הכנתי לי קפה מהמכונה, קפה עשיר וטעים בטעם וניל והתיישבתי על הספה האפורה שבגינה כדי להגיע להחלטות מסויימות. לגבולות שאאלץ לשים, גבולות שלא חשבתי שאצטרך להשתמש בהם אבל נראה שהם מגיעים במלוא עוצמתם.

בדרך כלל, כשאני אחרי שינוי משמעותי בחיים שלי, אני בונה חזון ומתיישרת אליו. הפעם מתקשה לבנות חזון, מרגישה כאילו נולדתי מחדש ומרגישה שאני בטווח בין השארת העבר שלי מאחור לבין התקדמות לעבר הלא ידוע.

אני לא יודעת אם זה נכון לגבי אחרים אבל כשמתגרשים מתחילים תהליכים מאוד עמוקים לגבי תחומי חיים שונים, אני חושבת שזה תהליך שבו הבחירה בעצמך מקבלת משמעות בכל תחומי החיים ומאפשרת לך להיוולד מחדש.

אחרי הפרידה מבן הזוג שהיה בכמעט שנתיים האחרונות, פרידה מאוד מורכבת ולא רגילה, יש הבנה עמוקה שהבחירה בעצמי נוגעת בכל תחומי החיים, אבל במצב מעבר שכזה, לפעמים אין הבנה ברורה למה כן. יש הבנה של הדברים שלא ארצה בשבילי, אבל הכן בחלק מהתחומים לא ברור.

בתחום ההורות והעבודה זו שליחות וזה הדבר הכי ברור לי ויציב. העבודה שלי היא יעוד ושליחות ולכן יש שם תמיד ידיעה מוחלטת שאני במקום שנולדתי להיות בו וההתפחות שלי הפנימית משפיעה באופן ישיר על העבודה. ולכן יש שם תנועה והתקדמות. בתחום ההורות תמיד שואפת להיות יותר ולהתפתח וזה משהו שהוא גם מוחלט וברור וגם מושפע מההתפתחות שלי.

אבל מה לגבי השאר? שם אני מתלבטת.

תחביבים מסויימים ישארו, בראשם גינון ומה לגבי השאר?

אז חשבתי לעצמי איך בונים חזון כשהדרך לא ברורה ואין קריאה פנימית ברורה לעבר יעד מסויים?

ואז חשבתי על איזה רגשות ארצה להרגיש? ומשם מגיעה לחזון שמתבסס על רגשות והרגשות פנימיות.

שלווה

אהבה

שמחה

חופש

מתיקות

ביטחון

משמעות

נתינה

התלהבות

התרגשות

הכרת תודה

סקרנות

וכיף. מלא כיף.

ועם הרגשות האלו יוצאת לבנות חזון.

עוברת רגש רגש ושואלת את עצמי מה צריך להיות או להשתנות בחיי כדי שאוכל להרגיש את זה עכשיו.

לא מחר.

עכשיו.

לא בעתיד,

אלא ברגע הזה ממש.

ופתאום דברים מתבהרים.

אז לפעמים לא צריך חזון מדוייק דרך מקום מוחלט שאליו רוצים להגיע

לפעמים זו הרגשה שרוצים להרגיש

ואז חושבים מה יביא אותי לשם

ומשם דברים נפתחים.

הבית הפנימי הוא החלק המשמעותי

הוא העיקר

המהות.

ואולי,

כמו בגינה,

וכמו בעונת מעבר

לא הכל צריך להיראות עדיין.

יש זרעים ופקעות שכבר נטמנו והפריחה תדע את זמנה.