מונטסורי בביתנו

בימים שלפני שדורי (הילד השלישי שלנו) נולד, נחשפתי לגישה המונטסורית, כשהגעתי לבלוג מרתק שאמא אוסטרלית כתבה. התחלתי לעקוב אחרי כל שיתוף שלה, למדתי ועדיין לומדת ממנה והרגשתי שהמקום שבו היא נמצאת, הוא המקום הנכון ביותר עבורנו ממה שראיתי עד כה.

הגישה המונטסורית, למרות שהיום נראית ממש מתאימה לאופי שלי, באותה התקופה היתה שונה ממה שעשיתי, מהצורה שבה חינכתי ולכן לקח לי זמן לעשות את השינויים. אני עדיין בתהליך של שינוי ואני יודעת שברגע שאקח החלטה נוקבת, אטוס ללמוד את הגישה בחו"ל.

כרגע הילדים עוד קטנים ואני לא ממש רוצה לעזוב אותם לתקופה, אבל עבורם זה חשוב ממש כמו שעבורי ואני מעריכה שאם אעשה זאת, זה יוביל לשינוי עצום במשפחה ובסביבה.

אני משתפת אתכם המון בגישה ואני חושבת שהצורך שלי בלפתוח בלוג חדש וחנות חדשה, נבע בעיקר בגלל שהגישה החינוכית שלי השתנתה. ואני מניחה שמי שכאן, מתחבר יותר לשינוי שחל בי ומי שלא - לא.

כבר שמונה שנים משתפת בראייה שלי את העולם, אני לא יודעת אם יש סיבה אחת לזה יש כמה סיבות שכולן נובעות מאכפתיות ומרצון להעביר הלאה דברים טובים וכשהבנתי שאני כבר אחרת, ולמרות אהבתי הענקית לבלוג הקודם ועל התקופה המדהימה שעברתי, אני יודעת היום שאני צריכה לדייק יותר את השינוי שחל בי וזקוקה לדף חדש, "טאבולה ראסה" שמצאתי כאן.

אז כמו שסיפרתי לכם, מונטסורי החל את דרכו אל ביתנו ממש בעדינות ובהנאה. מהרגע שדורי נולד הבית הותאם לצרכים שלו. חצי שנה אחרי כן היתה נסיגה, לפחות ככה חשבתי, בגלל שאמי נפטרה, אבל היום אני מבינה שאין יותר מונטסורי מזה. הוא ליווה אותי בתקופה לא פשוטה, של בכי געגועים ברגעים אינטימיים שלנו והיינו יחד, צוות שלא נפרד.

התחלנו ממוביילים ייחודים לשיטה שדורי ובהמשך ראם, מאוד אהבו. זה היה מדוייק עבורם מבחינת צבעים, מבחינת בשלות ועזר להם למקד את הראייה.

את המראה רכשתי בזמנו באיקאה ודורי (וגם ראם בהמשך) מאוד נהנה ממנה. הוא גדל והפנים מפעם לפעם, שזו הבבואה שלו שמופיעה במראה. רגעי הגילוי היו מיוחדים והרגשתי שהעולם עוצר מלכת.

וזו מהות הגישה עבורי

היא עזרה לי לעצור

לא למהר

להתבונן

ומתוך הדברים סיפקה לי אושר רב, במיוחד אחרי שאמי נפטרה

ובכלל, החיים לא כאלה פשוטים, והאפשרות לעצור להתבונן וליהנות מהרגע, מוסיפים המון אושר לחיים כאלה אינטנסיביים ומאתגרים.

דורי גדל לתוך אווירה שונה ואני מאמינה שהוא עיצב אותי אחרת, הוא עיצב אותי ולא אני שעיצבתי אותו. רק הקשבתי לצרכים שלו ואפשרתי אותם כמה שיכולתי. אני לא יודעת כמה מכם מתחברים לזה, אבל אני מאמינה שילדים מעצבים אותנו ושאם לא ניתן להם לעצב אותנו, נהיה אומללים עד מאוד. הם סוכני העתיד הגדולים של האנושות והילדים שלנו, הם מדוייקים לשינוי שאנחנו כהורים צריכים לעבור. לפעמים מרגיש לי שאמא שלי ז"ל הלכה ודור הגיע כדי להוביל לתקופה של שינוי חד מאוד באופי שלי.

ואכן כך היה

השתנתי.

למרות שבתוך תוכי

הגרעין שלי היה ממש כך

פשוט הורדתי את הקליפות

והצלחתי לחזור למהות שלי

לפני השנים בהם השקטתי את מי שאני.

את נושא כישורי החיים הכנסתי לבית באופן מודע בזכות הגישה המונטסורית, לפני כן היו ניצני אינטואיציה, אבל אחרי שקראתי על הגישה ולמדתי מאחרים, הכנסתי את זה כחלק בלתי נפרד מהבית. דורי רוצה ומחפש אפשרויות לעזור בבית. לסדר, להשקות, להכין אוכל, לשטוף כלים, לאפות ועוד..

כשדורי הגיע לגיל שנתיים נולד לו אח קטן, ראם שזכה גם הוא לחינוך מונטסורי עד כמה שהצלחתי ובהתאם לידע שלי.

הנה ראם המתוק שלנו נהנה ממוביילים מונטסוריים מעשה ידי.

וכשגדל, הסביבה גדלה איתו והותאמה לצרכיו.

זו עבודה רבה אבל שווה כל רגע..

הכוורת הזו הותאמה לצרכים של ראם

ראמי מתחבר מאוד לטבע ולכן יצאנו מידי יום לטיול ביער או בנחל (בסתיו, בחורף ובתחילת האביב)

בוץ, אבנים, מים, פרפרים, פרחים וציפורים עושים אותו מאושר

וגם משחקי מים

גם ראמי אוהב לעזור בבית ועושה זאת בהנאה רבה.

יש עוד דרך ארוכה לעשות כדי לדייק את הגישה בבית בהורות ועם הילדים ואני מרגישה שלמרות שהפסיעה הראשונה כבר נעשתה, יש עוד דרך ארוכה ומשמעותית לעבור. הרגשה שיש מעבר מהותי עוד יותר בדרך שיאפשר לי להביא את הבית למקום נכון יותר.

תודה שהקשבתם, קראתם ושאתם פה!

ספרים מומלצים:

*חוג טבע

*שיטת מונטסורי בבית

* לגדול עם הילד

עוד תמונות להשראה (דרך המחשב מופיע כגלריה גלילה, מהנייד נראה אחרת)