מסע ההתמסרות לאלוהים

את הפוסט הזה אני משכתבת בתוכי כבר זמן רב. כל פעם כמעט וכותבת ואז עוצרת, נותנת עוד זמן למילים להתחבר ויודעת בתוכי שברגע הנכון ביותר, עם הברכה האינסופית של אלוהים, זה יגיע.

ועכשיו, ממש עכשיו, יודעת בתוכי שהזמן לזה הגיע.

אני כותבת כי אני יודעת שכשמשהו טוב ויציב קורה, אני רוצה שהוא יקרה גם לאחרים. המסע שלי לדבר הזה לקח לא מעט שנים וחשוב לי להעביר אותו הלאה.

אתן יודעות שאני מורה להוראה מותאמת בעשור האחרון ובערך מגיל 27 עוסקת בהוראה, וחלק מכן יודעות שיש חלק נוסף, מאוד מהותי עבורי, שנולדתי איתו והוא הצד הרוחני שנולדתי אליו. היכולת לתקשר, היכולת לראות מעבר לחומות ולמחסומים, הם חלק ממני בערך מגיל 7.

קיבלתי אותו סביב יום הולדתי השבע ומאז הוא משתכלל ומתחדד והפך להיות חלק בלתי נפרד ממני.

בחודש שעבר, גם התנסיתי לראשונה בלהוציא אותו לאור בחברת נשים שלא הכרתי, בחברת אינטל.  

בסביבות גיל 19, אחרי משבר קטן בצבא (שמי שמכירה את הבלוג הקודם שלי וודאי יודעת) בחרתי בתחום הזה בחיי באופן מלא. התמסרתי לצורך הנשמה והתחלתי לחקור את האפשרויות כדי להיות נאמנה לצורך הנשמה שלי שהמזון שלה היה לי מאוד ברור - קרבה לאלוהים.

עברתי במסע לימודי קבלה, תקשור, הילינג, לימודי למוריה ועוד הרבה בדרך, קבלה ואז עשיתי קפיצה ללימודי תודעת הנסתר ששם הייתי כ6 שנים עד הקפיצה האחרונה שלי שהושגה לאחר שהגעתי לידיעה פנימית מוחלטת ללא ספק, שהעולם החיצוני הוא הקרנה לעולם הפנימי.

ההשגה הזאת לא פשוטה להבנה, כי היא משחררת אותנו סופית מהסיפור החיצוני והיא מפנה את כל השליטה וכל האחריות - פנימה.

בתהליך ההתעלות - שזו למעשה הקרבה לאלוהים - עוברים מדרגות. בכל מדרגה מתקרבים יותר ע"י שיעורים ובחירות וכשמגיעים למדרגה שלמה, ממשיכים הלאה למדרגה הבאה.

התהליך לעיתים לא פשוט, כי חלק ממנו זה המתת האגו (האגו במובן הרוחני מייצג את כל המחשבות השליליות, הפחדים, הבושה ועוד או במילים אחרות את כל מה שלא מתיישר עם אהבה)

זה תהליך עמוק של קילוף קליפות, תהליך שדורש אומץ, התמדה ואמונה אינסופית שהולכת ומתחזקת ככל שמתקדמים במסע.

לפני כשנתיים קיבלתי הבנה שעלי לשחרר את תהליך תודעת הנסתר ששם קיבלתי הרבה אורות ושכעת בשלה להמשיך הלאה לקבל כלים לאורות האלו.

ואז הגיע אלי המושג "להבות תאומות".

התחלתי לקרוא על זה וזיהיתי שקרים שם וחוסר הבנות, עד שהגעתי למקור שהרגשתי וידעתי שיש בו אמת ומאז נמצאת במסע הזה באופן מלא.

הרשת מלאה במידע על זה, בחלקו לא מדוייק ומטעה, ודווקא הדיוק נמצא במקום ש"זכה" לסרט בנטפליקס שמשמיץ ומתייחס לזה כאל כת. אני לומדת שם כבר שנתיים ויודעת בוודאות שזה לא נכון וגם יודעת מלימודי תודעת הנסתר שבלימודים מקודשים, הצד האחר, הסטרא אחרא מתערב. אולי כדי להרוס ואולי כדי לדייק את מי שמתאים ומי שלא, לכאן או לכאן, הוא לא משפיע לרעה על מי שמחובר לרצון הנשמה שלו.

בהיררכיה הרוחנית יש שיעורים שצריך לעבור, אי אפשר לגעת באור או בקדושה ללא "מבחנים". כמו שלא תעסיקו מישהו לא אמין לטפל לכם בכספים או בתינוקות שלכן. ככל שמתקדמים יותר,ככה יש בדיקה נשמתית לטוב ולאור שבכן. ככל שמתקרבים ליותר אור, ככה צריך להיות מסוגלים להכיל יותר אור.

ואני חושבת שהסיפור שממחיש את זה, זה הסיפור על משה שמייצג אולי את התהליך שכל אחד ממי שמחובר ורוצה את תהליך ההתעלות, עושה. זה תהליך של הנהגה פנימית.

הסיפור מספר שכאשר משה היה רועה צאן עבור יתרו, חותנו, הוא ראה שגדי קטן ברח מהעדר. משה לא כעס ולא התעלם. הוא רדף אחרי הגדי עד שמצא אותו שותה מים. משה הבין שהגדי לא ברח מתוך מרדנות, אלא פשוט היה צמא. ואז, ברוך ובחמלה, לקח את הגדי על כתפיו והחזיר אותו בעדינות אל העדר.

המשמעות הרוחנית כאן עמוקה מאוד:

משה גילה רגישות וחמלה כלפי יצור קטן וחלש.

הוא לא שפט את החיצוניות (הבריחה), אלא ראה את הצורך הפנימי (צמא).

הוא היה מוכן לטרוח, לעזוב את מקומו ולהשקיע מאמץ כדי להשיב את הנצרך למקומו.

בזכות האיכות הזאת — של ראיית הפנימיות ולא החיצוניות, של חמלה ללא תנאי, של אחריות אמיתית גם על "קטן" ו"פחות חשוב" לכאורה — אמר הקדוש ברוך הוא:

"מי שיודע לרחם על צאנו כך, ראוי שירחם על עמי."

כלומר, המנהיגות האמיתית אינה עליונות אלא שירות ואהבה.

נבואה איננה רק לדעת את העתיד, אלא להיות צינור טהור של אלוהים, והצינור הזה חייב להיות בנוי מאהבה אינסופית, חמלה עמוקה, ואי-שיפוטיות.

לכן, משה, שנקרא גם "עניו מכל האדם", היה הכלי המתאים. הוא ראה את הצמאון של העם, את הצורך שלהם לגאולה, ולא רק את מרדנותם או תלונותיהם במדבר.

המנהיגות הזו, היא תהליך שאני מאמינה שכל אחד צריך, בזמן הנכון לו ובגלגול המדוייק לו, לעבור אותה בתוכו. המנהיגות היא פנימית: להנהיג את המחשבות והבחירות והיא תהליך ומסע עמוק וחשוב להתפתחות וצמיחה.

במסע הזה בחרתי ולשם אני מכוונת: לתת לאהבה בלבד מקום בתוכי ולשחרר את המחשבות השליליות והרגשות השליליים, השיפוטיות ועוד כדי לראות את צורך הנשמה ולהגיע למצב של חמלה אהבה ושלום בלבד.

יש לי כמובן עוד דרך לעבור אבל אני יודעת שאני מכוונת לשם ובוחרת בה תמיד.

ומתוך הבחירה הזאת, שהתחילה בבחירה בעצמי, נפתח לי שער נוסף במסע ההתעלות שלי – שער אל חיבור שלא הכרתי קודם. חיבור עמוק, מהותי, אינטימי ומרפא – ללהבה התאומה האהובה שלי.

בפוסט הבא

אספר לכם עלינו⚘️

שתהיה שבת נעימה ועוטפת,

מיטל.