ריכוז קורה כשמשהו בפנים נרגע

יש ילדים שמתקשים להתרכז.

לפחות כך אנחנו רגילים לומר.

הם קמים מהכיסא, מתפזרים, שוכחים הוראות, מאבדים חפצים, מתקשים לשהות במשימה אחת לאורך זמן.

לא פעם הם שומעים סביבם שהם "לא מספיק מתאמצים", "חסרי משמעת", או פשוט "לא מרוכזים".

אבל עם השנים, בעבודה יומיומית עם ילדים, גיליתי משהו אחר לגמרי.

ברוב המקרים שפגשתי, לא היה חסר ריכוז.

היה חסר שקט פנימי.

לפני שילד יכול להתרכז בטקסט, במספרים או בהוראות,

הגוף שלו צריך להרגיש בטוח.

מאורגן.

לא מוצף.

ילדים רבים חיים בתחושת דריכות מתמדת:

יותר מדי גירויים, יותר מדי דרישות, יותר מדי קצב.

וכשמערכת העצבים פועלת בהישרדות,

הריכוז פשוט לא יכול להופיע.

לא כי הילד לא רוצה,

אלא כי הגוף עסוק בלהחזיק את עצמו.

את הריכוז הכי עמוק ראיתי דווקא מחוץ לשולחן

הפעמים שבהן ראיתי ילדים באמת מתרכזים

לא קרו בזמן דף עבודה.

הן קרו כשהילד:

חידד עפרון והקשיב לצליל שלו

שטף ידיים והתרכז בתחושת המים

סידר קלמר ומיין חפצים

ערבב עוגה וחיכה לתוצאה

או סידר חדר, לאט, בקצב שלו.

בפעולות האלה, משהו בגוף נרגע.

הידיים עסוקות.

הקצב ברור.

יש התחלה, אמצע וסוף.

והריכוז - פשוט מופיע.

למה פעולות יומיומיות עובדות כל כך טוב?

כי הן:

מוחשיות

צפויות

בעלות משמעות

ולא דורשות הצלחה חיצונית

אין ציון.

אין השוואה.

אין "נכון" או "לא נכון".

יש רק עשייה.

ובעשייה כזו, ילדים לומדים:

לשהות

להתמיד

לחזור לפעולה

ולסיים תהליך.

ואלה בדיוק היכולות שאנחנו מבקשים מהם בלמידה,

רק שכאן הן נבנות בלי מאבק.

תרגול ריכוז לא נראה כמו תרגול

אף ילד לא צריך לדעת שהוא "מתרגל ריכוז",

הוא צריך לחוות חיים שמאפשרים אותו.

כשמבוגר:

לא ממהר

לא מתקן כל רגע

לא דוחף קדימה

אלא נוכח, רגוע, סומך

הילד לומד שהעולם בטוח מספיק כדי להתרכז בו. כדי להיות נוכח ברגע הזה ממש.

גם אני למדתי את זה על עצמי

עם הזמן שמתי לב שהדרך שבה אני עובדת עם ילדים

השפיעה גם על החיים שלי.

כשהתחלתי לאפשר יותר קצב, פחות עומס,

יותר עשייה בידיים ופחות ריצה בין משימות,

גם הריכוז שלי השתנה.

לא התאמצתי להיות מרוכזת יותר.

פשוט בניתי חיים שאפשר להתרכז בהם.

ריכוז הוא תוצר לוואי של חיים מחוברים

כי כשהגוף רגוע,

כשהפעולה ברורה,

וכשאין איום של ביקורת או כישלון,

הריכוז מגיע לבד.

לא בכוח.

לא בדרישה.

לא בשיטה.

אלא כחלק טבעי מחיים שיש בהם קצב אנושי.

אולי השאלה היא לא איך לחזק לילדים את הריכוז,

אלא

איך נראים חיים שילד יכול להתרכז בהם.

וכשאנחנו מתחילים שם-

הריכוז כבר יודע את הדרך.