השתחררתי מהצורך באישור חיצוני

לפני כעשור שאלתי את מורת הדרך שהיתה לי שאלה פשוטה:

מה באמת מעכב אותי בחיים?

ביקשתי ממנה להסיר את האשליה ולדייק לי את האמת, בלי מחמאות.

היא כתבה לי כמה אני מוכשרת, פורייה ומפרה –

אבל הוסיפה שמתחת לכל זה מסתתר בי חלק שזקוק לאישור חיצוני כדי להרגיש שמה שאני עושה נכון.

משהו עמוק שנבנה בילדות, שיהיה לא פשוט לשנות.

כשקראתי את זה והגעתי למילים "לא פשוט לשינוי" – הלוחמת שבי התעוררה.

(היא כנראה ידעה איך להפעיל אותי.)

שנה אחר שנה חזרתי וקראתי את המילים האלו.

ידעתי שיש בהן אמת, אבל לא הצלחתי להבין עד הסוף למה היא מתכוונת.

רק הרגשתי שמשהו שם מבקש להשתחרר.

הדבר היחיד שראיתי אז היה הנטייה שלי לשתף מורות נוספות בתהליכים שעשיתי עם התלמידים שלי – לא מרצון לקבל מחמאות, אלא כי הרגשתי דחף עמוק ליצור שינוי במערכת החינוך מבפנים.

ידעתי שאתווה דרך חדשה לבלוגריות אחרות.

שעליי לפתוח דרך.

היום, אחרי עשור, אני מבינה.

עשיתי תהליך עמוק ששחרר אותי כמעט לגמרי מהצורך באישור חיצוני.

והבוקר נפל לי אסימון נוסף:

העוגן הפנימי שלי התחזק משמעותית.

אני כבר לא זקוקה שיגידו לי שאני טובה, חכמה, יפה או מועילה – כי אני יודעת את זה בפנים.

אבל איך בעצם מגיעים למקום הזה?

למקום שבו את מרגישה שלמה, בלי שיאשרו לך מבחוץ?

זו שאלה עמוקה שנוגעת לכולנו – לא רק אליי.

🌱 להבין את השורש

הצורך באישור חיצוני לא נולד סתם.

בילדות אנחנו תלויות בסביבה לא רק פיזית אלא גם רגשית – אהבה, חיזוק, מילה טובה.

כשהאהבה שקיבלנו הייתה מותנית או לא מספיקה, נוצרת בתוכנו אמונה:

"אני טובה כש... אני אהובה כש..."

השלב הראשון בשחרור הוא להבין שזה לא חולשה – אלא חלק אנושי, שנולד מהרצון להיות נאהבות.

🌿 לגלות את הערך הפנימי

הערך שלנו לא מגיע מלייקים, הצלחות או תדמית – הוא טבוע בעצם קיומנו.

תרגיל קטן שיכול לעזור:

להניח יד על הלב ולומר לעצמנו בשקט:

"אני ראויה לאהבה רק כי אני קיימת."

ולשאול:

"אם אף אחד לא היה רואה אותי – מה הייתי עושה? מי הייתי?"

🌿לבנות קשר עם עצמנו

כדי להפסיק לחפש בחוץ, עלינו לבנות בית פנימי חם ובטוח:

כתיבה יומית שמחברת לקול האותנטי.

שהייה בשקט או במדיטציה.

חיבור לטבע שמזכיר לנו שאנחנו חלק ממשהו שלם.

🌿 להמיר שאלות

במקום לשאול: "מה יחשבו עליי?"

לשאול: "האם אני שלמה עם מה שעשיתי?"

"האם זה מרגיש נכון לי?"

🌿 חיבוק גם כשנופלות

זה לא אומר שלעולם לא נבקש חיזוק מבחוץ – זה אנושי.

אבל לא לתת לזה לנהל אותנו.

ואני מזמינה אתכן לשאול את עצמכן בכנות:

האם יש מקום בתוככן שעדיין צריך שמישהו יגיד לכן שאתן מוכשרות, יפות, חכמות?

אם כן – אולי עכשיו זה הרגע לבחור בחירה חדשה:

שמעתה החשוב ביותר הוא מה אתן חושבות על עצמכן.

העולם תמיד ישקף לנו את הקשר שיש לנו עם עצמנו ועם אלוהים.

כשאנחנו זקוקות לאישור חיצוני – זה כאילו אנחנו יוצאות מעצמנו כדי לבדוק מה אנחנו שוות.

אבל היציאה הזו מנתקת אותנו – מבזבזת אנרגיה, מעמיסה עלינו רצון להוכיח או להשביע רצון.

וכשעושים את השינוי

ברגע שמחליטות להיכנס פנימה, לנהל מערכת יחסים עם עצמנו –

משהו נפתח.

אנרגיה שהייתה מופנית החוצה חוזרת פנימה – ופתאום יש פריחה בלתי רגילה.

אנחנו מגלות שהחברה הכי טובה שיכולה להיות לנו – זו החברות שלנו עם עצמנו.

ככל שנהיה שלמות עם עצמנו, כך נהיה יותר מאושרות.

והעולם, כמו מראה מדויקת, יחזיר לנו את כל הטוב הזה בחזרה - במהירות בלי רגילה.

🌿 הרצון שלי לחלוק ידע לא נעלם – הוא פשוט הפך להיות נקי יותר.

כבר לא מתוך צורך בהכרה, אלא מתוך זרימה טבעית של הלב.

לכן אני כמעט לא משתפת את המילים האלו החוצה – רק כותבת כאן, בידיעה שמה שצריך להיקרא – יימצא את דרכו ללב של מי שזקוקה לו.🌿