להיות נאמנים לרצון שלנו

בכל אדם שוכן רצון.

ולא סתם רצון – אלא ברית פנימית בין הנשמה לבין הדרך שלו או שלה בעולם.

אותה לחישה שקטה, שרק הלב יכול לשמוע.

אותה תשוקה נסתרת, שמבקשת לפרוץ החוצה.

אותו חיבור עמוק למה שמחייה אותנו באמת.

אבל העולם לא תמיד מזמין אותנו לרצות.

לפעמים הוא מבקש שנתאים את עצמנו.

שנהיה נוחים, מתפשרים, "בסדר", מתחשבים, מצטמצמים.

וככה לאט לאט...

לומדים להרדים את הרצון.

לומדים להנמיך את הקול.

לומדים להחליף את השאלה "מה אני רוצה?" בשאלה "מה מצופה ממני?"

אבל הנשמה – לעולם לא שוכחת.

הרצון האותנטי תמיד נשאר.

מתחת לפני השטח, כמו נהר סמוי, הוא ממשיך לזרום –

ומחכה לרגע שנבחר לחזור הביתה.

מהו רצון אמיתי?

רצון אמיתי אינו רעב רגעי ולא שאיפה חיצונית.

הוא קריאה פנימית.

הוא לא שואל מה מקובל, מה הגיוני, מה יאהבו – אלא שואל:

"מה חי בי עכשיו?"

רצון כזה יכול להופיע כגעגוע לא מוסבר, צורך ליצור, לזוז, לפרוח, להעז.

זה הרצון שמזכיר לנו את עצמנו.

זה הרצון שדרכו החיים מדברים אלינו.

מה קורה כשאנחנו לא אותנטיים עם הרצון שלנו?

כשאנחנו מתעלמים מהרצון האמיתי – משהו בנו נכבה.

ולאט לאט מופיעים סימנים:

עייפות פנימית

תחושת ריק

עצבות בלי סיבה

תסכול מתמשך

תחושת פספוס

כי אין דבר כואב יותר מלהיות רחוק מעצמך.

למה כל כך קשה לנו לרצות?

אנחנו מפחדים.

לפעמים הפחד הוא שיפרשו אותנו לא נכון

לפעמים הפחד הוא שיאשימו אותנו באגואיזם

לפעמים הפחד הוא שנצליח מדי, שנבריק, שנפרוץ – וזה ירתיע אחרים

אבל מתחת לכל אלה –

נמצא פחד אחד עמוק:

פחד להיות אנחנו.

פחד מהעוצמה.

פחד מהאור.

פחד מהאפשרות לחיות באמת.

וזה הפחד שצריך לרפא.

איך לרפא את הפחד להיות אנחנו?

1. להסכים לפגוש את הפחד, לא לברוח ממנו.

פחד לא נעלם כשהוא מוכחש – הוא נרפא כשהוא מקבל מקום.

כשהוא נשמע, מוכל, נאהב.

אפשר לשאול אותו בעדינות:

"מה אתה בא להגן עליו? מה אתה רוצה לשמור בי?"

ותתפלאו – הרבה פעמים הפחד רק רצה לשמור על הלב.

2. לזהות את המקור

חלק מהפחדים אינם שלנו – אלא ירושה של דורות.

קולות של הורים, של מערכת, של חוויות ישנות.

כשאנחנו מזהים את המקור – אנחנו מתחילים לשחרר.

3. לטעת אמונה חדשה

אם האמונה הישנה אומרת: "אם אהיה אני, יכעסו / יפגעו / אכזב" –

האמונה החדשה תאמר:

"ככל שאני יותר אני – כך אני מביא לעולם יותר אמת, יותר אהבה, יותר השראה."

4. לעשות צעדים קטנים מתוך נאמנות פנימית

אין צורך במהפכה דרמטית.

גם מעשה אחד יומי מתוך אותנטיות – משנה את השדה.

לומר את האמת. לבקש. לשחרר. לרקוד. ליצור. לנוח.

כל בחירה שמכבדת את הרצון – מחזקת את הנפש.

5. לזכור שאנחנו לא לבד

יש אינספור לבבות שמתעוררים עכשיו.

אנשים שמפסיקים לזייף.

שמסירים מסכות.

שבוחרים לחיות באומץ.

וכל אדם שבוחר באותנטיות – פותח דרך לאחרים.

הרצון שלנו הוא לא גחמה – הוא שליחות

העולם זקוק לאנשים חיים.

כנים. נוכחים. בוערים באמת.

לא מושלמים – אבל נוגעים.

אנשים שמחוברים לרצון הפנימי, שמחפשים משמעות, שמבקשים לחיות אחרת.

וזה – מה שיביא ריפוי לעולם.

שאלו את עצמכם: מה אני באמת רוצה?

איזה רצון חי בי – וממתין שאקשיב לו?

כי "כשאני באמת אני – אין לי תחרות."

להיות נאמנים לרצון שלנו זה לא מותרות.

זו לא אנוכיות.

זו שליחות.

זו הדרך לומר לעולם:

"אני כאן. אני חי. אני בוחר בי – ובחיים."