מסע של ביטוי עצמי

ביטוי עצמי הוא הרבה מעבר ליכולת לדבר או לכתוב. הוא השפה שבה הנשמה פוגשת את העולם. זהו המרחב שבו הפנים שלנו מבקשים להתגלות, להתגלם, לגעת ולהיות נוכחים.

ביטוי עצמי מתבטא בכל תחום בחיינו:

• בשפה - המילים שאנו בוחרים לשתף או להסתיר.

• בגוף - בתנועה, בהבעה, בבחירות לבוש, בנשימה.

• ביצירה - בציור, במוזיקה, בכתיבה, בבישול, בעשייה.

• במערכות יחסים - באיך אנו מבטאים אהבה, כעס, גבול או רכות.

• במקצוע ובשליחות - האם אנו מביאים לעולם את האמת שלנו או עוטים מסיכה כדי להשתלב.

  
  

  "הקול שלך הוא מתנה לעולם. אל תשאירי אותו סגור בפנים."

ביטוי עצמי הוא מסע אינסופי- פנימי וחיצוני בעת ובעונה אחת.

• בפנים - תהליך של הקשבה, גילוי, חיבור למהות ולרצון האמיתי.

• בחוץ - תהליך של שיתוף, חשיפה, נראות והסכמה להניח לעולם לפגוש אותנו באמת.

כמו גאות ושפל, אנו מתקרבים ואז מתרחקים, נפתחים ואז מתכווצים. אבל כל תנועה כזו היא חלק מהמסע והמסע עצמו הוא המקום שבו הנשמה מתרחבת.

"בכל פעם שאני נפתחת, העולם מתרחב איתי."

לעיתים הביטוי שלנו לא נולד מתוך האותנטיות, אלא מתוך סיפור שסיפרנו לעצמנו או שסיפרו לנו:

• אולי קיבלנו בילדות תווית - "את הילדה השקטה", ,"את המנהיגה", "את הרגישה מדי", "יש לך נפש של אומן", "אתה פראייר", "אתה לא מוצלח" , "לא יצא ממך כלום", "אתה מתקשה בלימודים", "אתה אף פעם לא תתייצב" , "אתה לא איש משפחה" , "את לעולם לא.." ובלי לשים לב אימצנו אותה כזהות.

• אולי בגיל הנעורים הערצנו דמות מסוימת ואימצנו את סגנונה, תנועותיה או דרכה בעולם.

• אולי סיגלנו לעצמנו דפוסי ביטוי כהגנה? להיות מצחיקים תמיד, חזקים כלפי חוץ, מוקצנים ומאיימים כדי שלא יפגעו בנו או להיפך שקופים ומכווצים כדי שלא יראו אותנו.

כך, לאורך השנים, הביטוי שלנו הופך לאוסף שכבות של חיקויים, הגנות וציפיות ואז עולה השאלה:

איפה בתוך כל זה אני?

"הסיפור הישן לא חייב להמשיך לשלוט בקול שלי."

כדי לבטא את עצמנו באמת, עלינו להרשות לעצמנו לבחון מחדש את הסיפור שחיינו בו:

• האם הוא אמיתי?

• האם הוא עדיין משרת אותי?

• או שאולי שאפתי למשהו שחשבתי שיבטא אותי היטב ורק אחרי שניסיתי אותו גיליתי שזה לא מרגיש נכון.

• 
  

המסע של הביטוי הוא למעשה מסע של גילוי עצמי. בכל פעם שאנחנו מסירים שכבה של סיפור לא שלנו, אנחנו מתקרבים עוד צעד למי שאנחנו באמת.

"גילוי עצמי וביטוי עצמי - הם שני צדדים של אותה נשימה."

החיפוש אחר הקול האותנטי אינו פשוט. הוא דורש אומץ להודות שטעינו, שלקחנו על עצמנו סיפורים של אחרים, שוויתרנו על חלקים מאיתנו, שאימצנו מסכות.

וכאן נכנסת החמלה.

• חמלה כלפי הילדים שהיינו שעשו את מה שידעו כדי להיות שייכים ואהובים.

• חמלה כלפי עצמנו הבוגרים שממשיכים לגלות, לטעות, לנסות וללמוד.

• חמלה כלפי התהליך כולו שהוא אינו מיידי ואינו מושלם, אלא מסע מתמשך של חקירה והתרחבות.

  
  

  "אני מאפשרת לעצמי לגלות לאט, באהבה, בקצב שלי."

קחו רגע, עט ודף (או מחברת אישית)

ושאלו את עצמך:

• איזה משפטים שמעתי בילדות על מי שאני?

• איזו תווית או תפקיד אימצתי? (השקט.ה, המצחיק.ה, החזק.ה…)

• איזו דמות הערצתי ואולי ניסיתי להידמות לה?

  
  

• האם זה באמת אני?

• האם הסיפור הזה עדיין נכון עבורי?

• איך אני מרגישה כשאני חיה לפיו? מצטמצמת או פורחת?

• איזה קול חדש בתוכי מבקש להישמע?

• איך הייתי מתבטאת אם לא היה בי פחד מביקורת או דחייה?

• מה מרגיש הכי חי ואמיתי בי כרגע?

כתבי לעצמך משפט של חמלה: "אני מודה לעצמי על הדרך שעשיתי עד כאן, ומסכימה לגלות עוד חלקים אותנטיים שבי, בקצב שלי, באהבה."

ביטוי עצמי הוא לא יעד אלא דרך. דרך שבה אנו לומדים להקשיב, לבחון את הסיפורים שלנו, לבחור מחדש, ולתת לנשמה עוד ועוד מקום להיראות.

זהו מסע אינסופי של גילוי עצמי וביטוי עצמי ההולכים יד ביד עד שהחיים שלנו הופכים למרחב שבו אנחנו באמת אנחנו.

"הקול שלך הוא האור שלך. העולם מחכה לשמוע אותך."