כולנו וודאי יודעים שכשמישהו מאמין בנו, מעריך אותנו ומדרבן אותנו - אנו מרגישים מוצלחים יותר ואף מגיעים להישגים גבוהים יותר ולהפך - כשנוזפים בנו על בסיסי יומי, מעליבים אותנו או לא מאמינים בנו - אנו מרגישים לא מוערכים והדבר עלול להשפיע על הישגינו לרעה (אפקט פיגמליון)
כשניגשתי ללמד את ילדיי על כוחן של המילים והמחשבות רציתי להעביר להם את ההבנה שאין רע והכל יחסי. דברים שנראים לנו רעים יכולים להתברר בדיעבד כמצבים שהובילו לדברים טובים. ולכן ההתייחסות שלנו למה שקורה בחיינו, היא החשובה ביותר - כיצד אנו תופסים את הדברים. כל דבר שאנו חווים בחיים הוא לחיוב, לשם התקדמות אישית וקולקטיבית. כל כישלון הוא זמני ומוביל להגברת המוטיבציה ולהתגברות, שינוי וגדילה. כמובן שהחשיבה הזו - בכך שהכל לטובה, תלויה אך ורק בנו וניתנת ללמידה.
תיארתי לילדיי מצבים "רעים" כביכול מעולמם שלהם וביקשתי מהם להגיד לי אפשרויות שונות של חשיבה - אחת חיובית ואחת שלילית על המצב שקרה כביכול, שלא בשליטתם. ככל שהם נכנסו לזה יותר ויותר הם הבינו והרגישו את ההבדל בין סוגי החשיבה ועל כך שזו בסך הכל בחירה.
בשלב זה צפינו יחד בסרטון הנהדר הזה שעוסק בהבנה שאין טוב או רע, תוך כדי הצפייה תרגמתי להם את הסרטון שהשאיר בהם ובי רושם רב.
לאחר שהצלחתי להעביר את המסר שאין דבר כזה רע ושהכל תלוי בהתייחסות שלנו ובפירוש שלנו למצב, והילדים הבינו את כוח המחשבות החיוביות יכולנו להעמיק את הלמידה ולהבין את כוחן של המילים. הרי מחשבות מורכבות ממילים ומילים מורכבות גם מסאונד. כדי להמחיש להם את כח המילים, שאלתי אותם כיצד ילד ירגיש אם הוריו או מורתו היו מעליבים, משמיצים, ומשפילים אותו - שניהם הסכימו שהילד היה נעלב, מתכנס בעצמו ולא נהנה משום דבר. וכיצד ילד שהוריו ומוריו היו מעריכים אותו, מאמינים בו, מעודדים אותו היה מרגיש? שניהם הסכימו שזה היה משנה לו את החיים ואת היומיום. אם כך, האם אני תלוי בסביבה שלי כדי להרגיש טוב? לא. לסביבה אמנם יש השפעה אך בסופו של דבר הכל תלוי בפרשנות שלנו. אני תלוי בראש ובראשונה בעצמי - בכך שאני בוחן היטב את המחשבות שלי על עצמי ועל כישוריי. בכך שאני בוחר לחשוב על עצמי מחשבות מעצימות ומעודדות גם ובמיוחד ברגעים קשים. בכך שכל דבר שקורה לי, תלוי אך רק בתפיסה שלי ובפירוש שאני נותן למה שקרה. הנה תרגול נפלא ומאוד מוצלח שהגיתי ויש לו השפעה משמעותית : צרו שרשרת הבנויה מ 40 חרוזים כשאחד החרוזים שונה בגודלו או במרקמו, זאת כדי שתוכלו לחוש בידיים כשתגיעו לסוף.
בחרו במשפט קצר של חשיבה מעצימה, לדוגמה: "אני מיוחד/ת" וחזרו עליה 40 פעמים בערב לפני שתלכו לישון ובבוקר כשתתעוררו, המשיכו זאת משך שבועיים לפחות.
התחילו בחרוז השונה ובכל פעם שתזיזו חרוז אחד אמרו את המשפט, החרוזים יאפשרו לכם להתמקד באמירת המשפט ולא בספירה.
השינוי שיחול בעקבות אותה אמירה מעצימה, יפתיע אותכם.
הנה סרטון מקסים שרץ ברשת
כדי להטמיע נושא חשוב זה, חייבים לחבר את זה להיגיון, ללוגיקה ולשם כך ערכנו ניסוי בעקבות ניסוי המים של מסרו אמוטו.
לטענת אמוטו, כאשר חושפים כלי מים למילים חיוביות, תמונות יפות או מוזיקה נעימה, מחלקים אותם למספר צלחות פטריוחושפים אותם לטמפרטורה של -250C למשך שלוש שעות, ניתן לראות במיקרוסקופ שנוצרים בהם גבישים קריסטליים מרהיבים. אולם, כאשר המים נחשפו לדברים שליליים, מתקבלות צורות מכוערות ולא סימטריות.
במשך השנים הניסוי שערך התפתח ואנשים ברחבי בעולם החלו לבדוק את כוחן של המילים והמחשבות על אורז, תפוחים, צמחים ועוד.
מאחר והניסוי שערך אינו חד משמעי וישנה ביקורת על אמינותו, החלטנו שנצא למסע מעניין ונחקור זאת בעצמנו.
והנה תוצאות הניסוי
בכל צנצנת שמנו 2 כפות אורז מבושל כמעט לגמרי ומעליו 2 כפות מים.
הניסוי ערך כשבועיים.
לצנצנת אחת הדבקנו מדבקה שכתוב עליה 'אהבה' ולשנייה הדבקנו מדבקה שכתוב עליה 'שנאה'.
במשך שבועיים ניגשנו יום יום לצנצנות ובהתאם למה שכתוב הרעפנו מחמאות או השמצות. בלב ובקול רם.
היה משעשע מאוד!
הנה התוצאות:
צנצנת אהבה כעבור שבועיים:
צנצנת שנאה כעבור שבועיים
הצנצנות זו לצד זו
ממליצה לעשות את הניסוי עם הילדים אחרי שיח בנושא.
בהצלחה!