אמביציה חדשה - אהבה💜

כשאת/ה מרפא/ה את עצמך, משהו באמביציה משתנה.

פעם היא בערה.

רצת, דחפת, רצית להוכיח

לעצמך, לעולם, לאנשים שאהבת.

קראת לזה "מטרה", אבל בתוכך זה היה צמא לאהבה, לאישור, לידיעה שאת/ה שווה משהו.

ואז התחלת לרפא.

התחלת לראות שהכאב שבך לא צריך הוכחות, רק חיבוק.

שאין מה לרדוף, כי כבר עכשיו את/ה ראוי/ה.

וככל שהלב נרגע, גם הלהבה משתנה.

היא כבר לא שורפת, היא מחממת.

היא כבר לא בוערת מפחד, היא מאירה באור רך של אהבה.

אז את/ה פחות אמביציוני/ת אבל הרבה יותר חי/ה.

פחות מתאמץ/ת, אבל הרבה יותר זורם/ת.

פחות עסוק/ה ב"לאן", והרבה יותר נוכח/ת ב"כאן".

וזה לא שאת/ה לא שואף/ת,

את/ה פשוט לא רודף/ת.

את/ה יוצר/ת, מבטא/ת, נותן/ת

מתוך שלווה, לא מתוך חוסר.

כי כשהפצע נרפא,

העשייה כבר לא נולדת מהחסר, אלא מהשפע.

לא מהפחד לפספס, אלא מהשמחה לחלוק.

אולי גם אצלך, האש הפנימית לומדת עכשיו לבעור ברוך.

לא כדי להוכיח, אלא כדי להאיר.