הבית הפנימי וסדר החיים
- מיטל כספי בורשטין
- 25 בדצמ׳ 2025
- זמן קריאה 2 דקות
יש לי מושג שאני המצאתי לעצמי:
הבית הפנימי.
זה לא רק הבית שבו אני גרה.
זה לא רק קירות, מדפים, מחסן או סל כביסה.
זה המרחב שבתוכי שבו אני חיה באמת.
עם השנים הבנתי משהו פשוט ועמוק:
כשיש בלגן בחוץ, בדרך כלל יש עומס בפנים.
וכשאני עושה סדר בעדינות, בקצב שלי ובלי אלימות,
משהו בי נרגע. משהו בי חוזר הביתה.
סדר וארגון עבורי הם לא פרויקט.
הם שפה.
הם דרך לומר לעצמי:
אני רואה אותך. הצרכים שלך חשובים. גם של הילדים.
הבית הפנימי שלי צריך להיות מותאם לחיים האמיתיים:
לאמא שאני,
לבת זוג שאני,
לילדים שאני מגדלת,
לחלומות שאני עוד לא תמיד מעזה להגיד בקול.
אז אני לא עושה מהפכות.
אני לא מסדרת הכל ביום אחד.
יש לי פתק קטן.
רשימה.
לא רשימת משימות, אלא רשימת תשוקות.
וכל פעם אני בוחרת דבר אחד.
רק אחד.
מגירה. פינה. הרגל. מחשבה.
ומתעמקת בו או בה.
צעד אחרי צעד.
זה המשפט שאני מטמיעה.
זה הקצב שאני לומדת לאהוב.
הסדר עבורי הוא גם מדיטציה.
כשאני מסדרת - אני נוכחת.
הידיים עובדות, הנשימה מאטה
והמחשבות מתיישבות מעצמן, בלי מאבק.
כל חפץ שמוצא מקום,
כל פינה שמתבהרת
מסדרת גם משהו בתוכי.
רגש. עומס. זיכרון ישן שכבר לא צריך להיסחב.
אני מדייקת את הבית למה שאני אוהבת באמת.
לא למה ש"צריך",
לא למה שיפה לאחרים,
אלא למה שכשהעיניים שלי פוגשות בו -
הלב מתרחב.
יש חפצים, צבעים, פינות,
שכשאני מסתכלת עליהם
משהו בי נפתח.
וזה המדד שלי.
הסדר שאני יוצרת הוא לא נוקשה.
הוא חכם.
הוא מקשיב.
הוא משאיר מקום לילדים, ליצירה, לבן הזוג
ולבלאגן של חיים טובים
אבל לא לעומס שמכביד על הנשמה.
וכשיש שקט במרחב,
גם הילדים נושמים יותר.
השאיפה שלי לשנת 2026 ברורה לי:
לעשות המון סדר.
בבית.
בזמן.
בבחירות.
בגבולות.
ובחלומות.
ולאפשר לבית,
המרחב שבו אני חיה,
להיות מיכל.
לא רק לאחסון,
אלא להגשמה.
בית שמחזיק אותי. אותנו.
בית שמחזיק את הילדים.
בית שמאפשר לי לגדול, לנשום, ליצור, לאהוב.
כי כשיש בית פנימי מסודר,
החיים כבר יודעים לאן להיכנס.
ואני?
אני פשוט ממשיכה.
עוד צעד.
ועוד אחד. 💚
תגובות